סיבת שיפוט מוטעה מס׳ 11
הכחשה פסיכולוגית פשוטה, מונעת-כאב
כאשר המציאות כואבת מכדי לשאתה, המוח פשוט מעוות אותה למשהו נסבל — מאמין במה שהוא מוכרח כדי להמשיך לתפקד.
זהו בלם החירום של המוח כנגד כאב בלתי נסבל. כאשר עובדה מייסרת מכדי לקבלהּ, בני אדם אינם מקבלים אותה — הם משכתבים את המציאות, באופן לא מודע, לגרסה שעמה הם יכולים לחיות. זו אינה שקרנות, משום שהאדם מאמין באמת בכזב המנחם. ההכחשה מגינה עליו מפני אמת שהוא אינו ערוך להתמודד עמה.
הדוגמה קורעת הלב ביותר, שמאנגר עצמו הזכיר, היא האם הממאנת להאמין שבן אהוב מת או אשם, מתעקשת חרף ראיות מוחצות שהוא עדיין חי או חף מפשע. אותו מנגנון, בצורתו הפחות קיצונית, מונע משיכור לראות את ההתמכרות, מונע ממנהל כושל להודות שהעסק שוקע, ומחזיק משקיע במניה קורסת משום שמכירתה תהיה משמעה הודאה בטעות. בכל מקרה, כאב האמת הוא שמניע את העיוות.
הנקודה של מאנגר היא שאינך יכול לנהל בעיה שאתה מסרב לראות, ולכן ההכחשה, ולו ככל שתהיה מגוננת, היא לעיתים קרובות הדבר שהופך נסיגה ברת-הישרדות לקטסטרופה. הדיסציפלינה היא לאלף את עצמך לעמוד מול עובדות קשות באומץ ובמועד מוקדם, במיוחד אלה הנוגעות לטעויותיך, לכספך ולבריאותך — דווקא משום שאלה הן העובדות שהמוח הכי רוצה להסתיר ממך. תפיסת ההכחשה מחייבת לעקוב אחר המצבים שבהם האמת תכאב יותר מכול, ואז להביט שם בעיון הרב ביותר.
