האדריכל החובב

מישיגן: החדרים חסרי החלונות הראשונים

מתנתו של מאנגר בסך 110 מיליון דולר לאוניברסיטת מישיגן מימנה מעון לתלמידי מחקר — המתנה הבודדת הגדולה ביותר בתולדות האוניברסיטה באותה עת, כש-10 מיליון דולר ממנה הוקצו ל מלגות. כדי לכפות על הסטודנטים חיי קהילה, לחדרי שינה רבים ביחידות המקובצות לא היו חלונות כלל. מאוחר יותר ראה מאנגר בהשמטה הזו טעות. אי-הוספת חלונות מלאכותיים שם, כך אמר, “הייתה טעות מצדי.”

מאנגר הול: המרד

רעיון מישיגן שב, מוגדל לאין שיעור, באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה. ב 2021 הציע מאנגר מגה-מעון יחיד בן אחת-עשרה קומות — כ-1.68 מיליון רגל רבועה, המאכלס עד 4,500 סטודנטים — שבו לכ-94% מחדרי השינה לא יהיו חלונות כלל. הסטודנטים יתגוררו בחדרי יחיד קטנים המקובצים ל”בתים” בני שמונה מיטות, עם חלונות מלאכותיים שנועדו לחקות אור יום. מאנגר אמר שההשראה הייתה תאי ספינות התענוגות, שבהם חלונות נדירים ואיש אינו מתלונן משום שהמרחבים הציבוריים מזמינים. הוא יממן זאת במתנה של כ-200 מיליון דולר, בתנאי שתיבנה לפי עיצובו.

אנשי המקצוע נרתעו. דניס מקפאדן, אדריכל ששירת שנים בוועדת ביקורת העיצוב של הקמפוס, התפטר במחאה במכתב מתאריך 25 באוקטובר 2021, וכינה את הפרויקט בלתי נסבל “כאדריכל, כהורה וכבן אנוש.” המבקר פול גולדברגר היה חריף עוד יותר, ותיאר אותו כ“בדיחה גרוטסקית וחולנית — בית כלא המתחזה למעון.” ה סיפור הפך לארצי, והעיצוב לא שרד את הביקורת. הפרויקט ננטש ב 2023.

סטנפורד: עם חלונות

לא כל מבנה של מאנגר היה שדה קרב. מעון תלמידי המחקר שלו בסטנפורד — שמומן במתנה משנת 2004 בסך 500 מניות Berkshire מסוג A, בשווי של כ-43.5 מיליון דולר — נבנה עם חלונות, ואכלס כ-600 תלמידי מחקר. תפיסת חוסר החלונות הגיעה מאוחר יותר; כאן, החדרים השקיפו אל העולם.

הרווארד-וסטלייק

בבית הספר הרווארד-וסטלייק בלוס אנג’לס, שבו כיהן זמן רב כנאמן, מאנגר סייע במימון מרכז מדעים שנפתח ב-1995, לצד ספרייה שעוצבה עם קירות ניידים. העבודה הייתה פחות שנויה במחלוקת והאריכה ימים יותר מהמעונות שהגיעו לכותרות.