סיבת שיפוט מוטעה מס׳ 13
הטיית האופטימיות-יתר
גם בהיעדר כל איום, בני אדם מתוכנתים לצפות שהדברים יסתיימו טוב יותר מכפי שהסיכויים מצדיקים.
מאנגר חזר אחורה אל הנואם היווני הקדום דמוסתנס בעניין זה: "מה שאדם חפץ בו, בכך גם יאמין." בני אדם לא רק מקווים לתוצאות טובות — הם מצפים להן, והם מצפים להן בשיעורים שהראיות אינן תומכות בהם. אופטימיות ברירת-מחדל זו פועלת אפילו כשאין דבר שדוחף אותה; כך פשוט המוח מכוונן.
אפשר לראות אותה מתומחרת בהתנהגות האנושית בכל מקום. משתתפי הגרלות מצפים באמת ובתמים לזכות חרף סיכויים אסטרונומיים. רוב בעלי העסקים החדשים מאמינים שמיזמם ינצח את שיעור הכישלון הבסיסי, אף שהשיעור הבסיסי ידוע היטב וקודר. זוגות נישאים בבטחה כי לא הם יהיו אלה שיתגרשו; מעשנים מניחים שהמחלה תכה במישהו אחר. כל פרט מרגיש כיוצא הדופן, והאופטימיות המצרפית חורגת לחלוטין מן הסטטיסטיקה.
התיקון שמאנגר רשם הוא להילחם במשאלת לב באמצעות חשבון קר — המתמטיקה הבסיסית של ההסתברות שפסקל ופרמה פיתחו. כשהאופטימיות עורכת עבורך את התחזיות, עליך להיוועץ במכוון בשיעורים הבסיסיים: באיזו תדירות באמת מצליחים מיזמים כאלה, באיזו תדירות פרויקטים מסוג זה עומדים בלוח הזמנים ובתקציב. המספרים נטולי הוד והם בדרך כלל מאכזבים, וזו בדיוק הסיבה שבני אדם מדלגים עליהם וזו הסיבה שמשמוע עצמך להביט בהם הוא יתרון בר-קיימא.
