גורם לשיפוט מוטעה № 20
הנטייה להשפעה מזיקה של סמים
תלות כימית מעוותת את השיפוט ואת התפיסה העצמית, וכמעט תמיד מובילה להידרדרות מוסרית וקוגניטיבית.
מאנגר התייחס לתלות בחומרים בקצרה אך בבוטות, משום שסבר שהעובדות אינן שנויות במחלוקת. סמים ואלכוהול מעוותים את ההכרה במישרין, וגרוע מכך, הם מעקמים את תפיסת המשתמש את מצבו שלו, כך שההידרדרות מלווה בהכחשת ההידרדרות. הכימיה אינה רק פוגעת בשיפוט ברגע נתון; היא מעצבת מחדש את ערכיו של האדם ואת הערכתו העצמית בכיוון יורד באופן עקבי.
מה שהדגיש הוא השותפות בין נטייה זו ובין ההכחשה הפסיכולוגית הפשוטה שמטרתה הימנעות מכאב. המכור אינו רואה את ההתמכרות, משום שלהודות בה יהיה בלתי נסבל, והחומר עצמו מספק את הערפל המנחם המקל על ההכחשה. התוצאה היא אדם שמידרדר באמת ובתמים בעודו מאמין בכנות שהכול בסדר — צירוף ההופך את הבעיה לקשה במיוחד לבלימה מבחוץ.
עצתו של מאנגר הייתה בהתאם — חדה ואישית: התרחק מכל התנהגות שעלולה לגרום להתמכרות, והתייחס לסיכון בכבוד ולא בגנדרנות. הוא ראה את השימוש בחומרים מחריב אנשים מוכשרים שהכיר, וכללו היה פשוט לא לצעוד בדרך שסופה רע באופן כה אמין. זוהי אחת הנטיות המעטות שלגביהן עצתו היא הימנעות מוחלטת, ללא ניצול מחוכם של צד חיובי כלשהו, משום שאין כזה.
