גורם לשיפוט מוטעה מס׳ 23
נטיית הקשקוש
אנשים מייצרים וצורכים כמויות גדולות של דיבור ריק, שדוחק ומסיח את הדעת מעבודה רצינית.
מאנגר שאל דימוי מן הביולוגיה: בקרב דבורי דבש, פועלת שמוצאת צוף מתקשרת את מיקומו באמצעות ריקוד מדויק, אך ניסויים מראים שדבורה שנקלעת למצב חסר-היגיון תרקוד בכל זאת ג'יבריש מבולבל וחסר-משמעות. בני אדם, אמר, עושים אותו דבר. אנחנו מתוכננים לפטפט, וחלק נכבד ממה שאנשים אומרים וכותבים הוא קשקוש — דיבור שנשמע בטוח בעצמו אך אינו נושא שום מידע של ממש.
הנזק המעשי אינו השטות עצמה אלא מה שהיא מדחיקה. בכל ארגון יש אנשים שהם פוריים באמת ואנשים שמיומנים בעיקר בדיבור, והדברנים צורכים את הזמן ואת תשומת הלב של העושים, וסותמים את גלגלי העבודה בישיבות, בדעות וברעש. דאגתו של מאנגר הייתה שהקרקושים של הבלתי-פוריים מסיחים את דעתם של הפוריים מן המשימות הרציניות שבאמת חשובות.
מרשמו היה ניהולי ואישי כאחד: שמור על האנשים שעושים עבודה אמיתית מבודדים מן הקשקשנים, ותרגל בעצמך משמעת להבחין בין מהות לבין ריקנות שנשמעת בטוחה בעצמה — כולל שלך. הוא העריך תקשורת תמציתית ודחוסת-מידע ולא היה סבלן כלפי מילוי מילולי. הכישור שכדאי לטפח הוא לזהות מתי המון מילים לא העבירו דבר, ולסרב לתת לאותו מופע להחליף את המחשבה או לאכול את זמנם של מי שעושים דברים.
