גורם לשיפוט מוטעה מס׳ 2
נטיית החיבה/האהבה
אנו מעוותים את שיפוטנו לטובת אנשים, מוצרים ורעיונות שאנו מחבבים — מתעלמים מפגמיהם ומקבלים כל מה שהם אומרים לנו.
בני אדם נולדו לחבב ולאהוב, וחיבה זו מכופפת בשקט את חשיבתנו. ברגע שאנו מחבבים מישהו, אנו נוטים להעלים עין מפגמיו, להיענות לרצונותיו ולהעדיף את הדברים שהוא מעדיף — כולל העובדות שלו והדעות שלו. התחושה באה ראשונה; הנימוקים שאנו נותנים לעצמנו באים אחר כך.
גרסה מוחשית עולה בכל פעם שאיש מכירות חביב מוכר יותר מעמית בקיא יותר אך קר יותר. הקונה אינו משווה מפרטים בצורה קרירה; הוא, בחלקו, קונה ממישהו שהוא מחבב, ואז מרכיב הצדקות. אותו מנגנון מסביר מדוע מייסד כריזמטי יכול לגייס כסף על תוכנית פגומה, או מדוע אנו בוטחים במוצר שמומלץ על ידי אדם שאנו מעריצים אפילו כשאיננו יודעים דבר על המוצר.
זו אינה טענה נגד חיבה — מאנגר סבר שהערצה של האנשים הנכונים היא מהדברים הטובים ביותר בחיים ומריץ עז ללמידה. הסכנה היא לתת לה לפעול ללא בחינה. ההגנה היא לשים לב מתי אתה מחבב את המקור ולשאול אם היית עדיין מאמין בטענה לו באה ממישהו שמצאת בלתי נעים. אם התשובה היא לא, החיבה שלך עושה עבורך את החשיבה.
