גורם לשיפוט מוטעה מס׳ 25
נטיית הלולפלוזה
כשכמה נטיות יורות באותו כיוון בו-זמנית, השפעתן המשולבת אינה מצטברת אלא מתפוצצת — ומייצרת תוצאות קיצוניות, לא-ליניאריות.
זוהי כותרת הגג של הרשימה, וטביעה מקורית של מאנגר. עשרים וארבע הנטיות הראשונות מתארות כוחות הפועלים אחד בכל פעם, אך האירועים המשמעותיים ביותר בענייני אדם מתרחשים כשרבים מהם דוחפים באותו כיוון בו-זמנית. כשזה קורה, האפקט אינו סכום החלקים — אלא מכפלה, נקודת מפנה, תוצאה גדולה ומוזרה בהרבה ממה שכל נטייה בודדת יכלה לייצר. מאנגר כינה את ההתכנסות הזו אפקט הלולפלוזה.
דוגמתו האהובה הייתה מסיבות Tupperware וזירות מכירה לחוצות דומות, שבהן ערמה של נטיות מופעלת במכוון בו-זמנית: גמילות חסד (קיבלת מתנות ומשחקים), חיבה (המארחת היא חברתך), הוכחה חברתית (כולם סביבך קונים), מחויבות ועקביות (השתתפת בפומבי), וסמכות. אף משיכה בודדת לא הייתה מזיזה אותך הרבה; יחד הן מציפות התנגדות רגילה, ואנשים קונים דברים שאינם רוצים. אותה ערמה מכפילה מסבירה גיוס לכתות, מאניות ובועות, ומכרזים בקריאה פומבית, שאת כולם סימן מאנגר כמכונות לולפלוזה.
הלקח הוא שאי אפשר להבין את התוצאות הגדולות — הקטסטרופות וההצלחות הפורצות כאחד — מתוך התבוננות בהטיות בבידוד, מפני שהמציאות משלבת אותן. לולפלוזות יכולות לפעול לרעה (תרמית ששורדת מפני שכמה נטיות מדכאות את הספקנות של כולם בבת אחת) או לטובה (תרבות נהדרת שבה כוחות מיושרים היטב מחזקים אמון ומאמץ). ההגנה, והסיבה שמאנגר לימד את כל הרשימה, היא ללמוד לזהות מתי נטיות מרובות מתכנסות עליך באותו רגע, מפני שזה בדיוק כשהשיפוט נכשל בעוצמה הרבה ביותר וההימור הוא הגבוה ביותר.
